- לי יניני – חוות דעת אישית, מתוך אתר library.org.il
- מתוך פעמיים קפה (רדיו קסם)
לחץ\י כאן לשמיעה 
לחץ\י כאן להורדה
- סיגי קדוש סקירות ספרים
- אתי ארוסי
- ציפי גון גרוס משוחחת עם מרים רום על ספרה החדש "הילדה בגוטליב 17"
21/04/2020 – 00:41 | משדר מיוחד (גלי צה"ל)
לחץ\י כאן לשמיעה לחץ\י כאן להורדה
- לילך סימן טוב, ספרנית בכפר תבור
- "חי תרבות", בלוג העוסק בהמלצות בנושאי תרבות שונים ומגוונים.
קרא\י עוד
- ניב אחיטוב:
הספר "הילדה מגוטליב 2" ריגש אותי ונקרא על ידי בשקיקה ובעניין רב. מרים רום מתארת בעניין רב כיצד עקבה אחרי קורות חיי הוריה במהלך השואה, וכיצד גילתה בהדרגה מה עלה בגורלו של אביה. הנחישות וההתמדה של מרים מעוררים הערצה. הספר נקרא לעיתים כמו בלש, אך מהול בעצב רב ובכעס על מה שארע אז. במקביל, מתוארים קורותיה של ילדה, ואח"כ של נערה, דור שני לשואה, דור ראשון ל"צפוניות" (במובן החיובי של המונח). זהו תאור משובב נפש של הדור שגדל בשנות החמישים בצפון הישן של תל אביב, ומאחר שגם אני נמנה על דור זה, וגם גדלתי באותה סביבה, נהניתי מכל רגע במהלך הקריאה. הספר זורם ומרתק והצטערתי כאשר הסתיים. אני מקווה שיבוא לו המשך. קריאת הספר היתה חוויה אישית עבורי.
- אורית שוחט:
בלעתי את הספר של מרים, ביום אחד. מעניין איך בשנות ה50 וה60 היינו באמת מאד דומים באורחות חיינו. אני מבית פלמחניקי והיא דור שני מפולין, חיינו בדיוק אותו הדבר. תופרת תפרה לנו שמלות, הפינוק היה ברוקלין בר, והיינו עצמאיות בראש ובהתנהגות בגיל מאד צעיר, עולות על אוטובוס לעיר אחרת, לא מגלות להורים, וההורים גם לא מגלים לנו הכל….
הלוואי ויהיו צעירים שירצו לצלול לספר כזה. היום בני 22, ובוודאי 16, בקושי מסוגלים לקרוא כתבה של שני עמודים. אולי סדרה בנטפליקס?
- נגה ורמי קוק:
סיימנו לקרוא את הילדה מרחוב גוטליב.
מרים חייבת לכתוב ספר המשך…
זה מתבקש….
מה קרה לילדה שבה…
איך לפתע חייה השתנו מן הקצה לקצה בעקבות נפילתו בשבי של גיורא בעלה.
שומעים תמיד על ספור הגבורה של גיורא( אין חולק שזה ראוי ונכון ומגיע לו…(.
מה עם האישה שלצדו.
איך היא שרדה…
איך היא התמודדה ומתמודדת עם ההשלכות של השבי….
אני ממש ממתינה בקוצר רוח לעוד.
מרים כותבת רהוט וצבעוני.
מעניין ומזמין את הקורא לצלול לים חוויותיך.
בבקשה המשיכי….
- איילה בכור, מתוך פורום ספרי ילדים ונוער באתר תפוז:
"הספר מספר את סיפור חייה של הילדה מרים, גגה או בעצם מירושקה. גגה הוא כינוי שדבק בה. מי היא ? האם היא ילדה שובבה, או ילדה מטופחת עם שמלה וסרט ורוד בשיער. מרים ילדה חכמה דעתנית וסקרנית גדלה בת"א ,עיר של סודות ובית מלא סודות. הלכה בין הטיפות כדי לא לצער את הוריה ניצולי שואה.
לימים נולדה לה אחות נאווה ויום אחד בהיותה עימה בגינה שכנה זרקה לחלל משפט ששינה את חייה. "הן לא מאותו אבא". את הוריה לא שאלה רק בת 8 היתה כשהחלה לחקור לבדה...
יום אחד מצאה מסמכי אימוץ על שמה. חקרה ומצאה בדרך קשה וארוכה
משפחה שלא ידעה על קיומה. עכשיו גם לה יש סודות ולא רק להוריה. משא הסודות היה כבד עליה ונשאה אותו לבד.היא חפרה כמו ארכיאולוג ,עד שמצאה מי היה אביה."
- בתיה כהנא
מרים יקירה,
בנשימה כמעט אחת, סיימתי את סיפרך.
החזרת אותי לנעורי ; הרבה מן המשותף וחלק שלא.
גדלנו באותה שכונה, את בגוטליב ואני בויתקין, בי״ס גרץ לעומת ״דוגמא״ , קן צפון לעומת קו ימיה, חיל האוויר לעומת חיל הים . בבית דיברו ממש ממש באותה שפה ( לא בהכרח פולנית) והאמינו באותם מושגים בדיוק. חינוך והתנהגות ומה יאמרו השכנים ופרענקים. אמנם אני שילוב של ״קונגרסובקה״ וגליציה ועוד הרבה כל כך מוכר ועצוב וקשה . בלז׳אץ וינובסקי ולבוב ….וחיפוש מתמיד אחרי משפחה ושמות וקרובים ואולי בשל זה אני מרגישה קשר עמוק אלייך.
עוד נדבר.
תודה לך. ספר ניפלא. מסע מדהים.
- אסתר עיני:
כרגע סיימתי לקרוא את ספרך. התחלתי בבוקר ולא הנחתי אותו עד רגע זה שסיימתי אותו. מרתק!! אי אפשר להניח אותו מן היד. מסקרן:
התעלומה סביב האב, קורות המשפחה במלחמה_שואה. הילדה המיוחדת, גדילתה, בגרותה. זורם בשפה ברורה בהירה.
נהניתי מאד!!!
- רן ירגס, עו'ד
מרים יקרה,
סיימתי לקרוא את ספרך. התחלתי אמש וקראתי ברצף ובעניין. בחלקים רבים הצלחת להדביק אותי בהתרגשות האישית אותה חוית.
אינני רואה עצמי כמוסמך להתייחס לספר בהיבט הספרותי" המקצועי", אולם כקורא מן השורה – אהבתי את הספר ומצאתי אותו מעניין ומרגש. נוסף על הסיפור האישי, התעוררו אצלי למקרא הספר זכרונות מהשכונה בה גדלתי, שאותה ואת סביבותיה הכרתי היטב.
משק הפועלות על עצי השקמה הענקים שבו היה מגרש המשחקים שלנו, ובתחומו נהלנו ,ילדי ליברמן וויזל, מלחמות מול ילדי רחוב ארבע ארצות, עוד לפני שבית ספר גרץ נבנה במקום וצמצם את שטח המחיה שלנו, הקן של התנועה והבוידעמים על עצי האקליפטוס, שגם אני וחברי היינו נהנים מהם בגניבה מפעם לפעם, ויולט הייתה הספרית של אחותי והכרתיה היטב, צוורן היה גם החייט של אבי ובכלל ספרך השקיע אותי קצת בנוסטלגיה.
אגב, מה שם משפחתה של שכנתך דניאלה? הייתה לי לזמן קצר, בתקופת התיכון, חברה בשם זה שגרה ברחוב גוטליב.
ולסיכום: יישר כוחך על היוזמה, על היכולת להגשים את חלומך ועל הכישרון שבו עשית זאת
בידידות,
רני
- דובי פלדמן, בר מחזור באליאנס, עו'ד, פעיל חברתי:
גמרתי לקרוא 'הילדה מגוטליב 17' (בזמננו יכולנו גם לגמור לקרוא ולא רק לסיים) מרתק לחזור עשרות שנים אחורה. משה היה חברי הטוב , יחד התכוננו
לבגרות ושמרנו על קשרים עד היום.הוא כמו שאמרתי לא חזר עם משלחת אליאנס אלא עם המשלחת העירונית.
הייתי נוכח בקטע״ הוורמוסי ״ שלו, בחתונה ובגרושין.
עם תמי אני שנים בקשרים טובים.
מעניין במיוחד למי שמכיר מקרוב.
- אבי שני:
שלום מרים,
מי אומר שאין יתרונות לסגר.
למשל קריאת ספרים.
לפני יומיים נטלתי לידי, או יותר נכון, הורדתי לטבלט את " גוטליב" ובלעתיו.
נהניתי מקריאת הספר והתרשמתי כל כך מהסיפור האישי ,כולו מסופר בגוף ראשון.
מצאתי נקודות השקה אשר עוררו בי זיכרונות.
למשל, השרות הצבאי שלי התחיל בבסיס התותחנים בכניסה לחצור. בסיס זה שימש אותנו עד מלחמת ששת הימים. לאחריה התנחלנו על גדות התעלה.
למשל שטח הכינוס של שלנו לפני המלחמה היה שטח 300 לא רחוק ממחנה נתן, מחנה נתן היה הימ"ח שלנו בו הצטיידנו למלחמת יום כיפור.
יותר מכל הספר עורר בי מחשבות על מה שלא עשיתי. על זה שלא תחקרתי את הורי על משפחותיהם שנספו בשואה. למעט דוד איד ניצול מאושוויץ ששתק, שתק ושתק. משפחת אבי מדרום מזרח פולין, זביה, משפחת אימי מצכיה, ברהובו.
הורי בעצמם בשלב מסוים גם הפסיקו להאזין לתכנית " המדור לחיפוש קרובים".
מצר אני כי לא ניסיתי יותר.
כל זה עלה בראשי במהלך הקריאה .
תודה על שאפשרת לי "להנות" מסיפור שלפרקים איננו הנאה.